Shvi'ite
Daf 13a
משנה: בְּנוֹת שׁוּחַ שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן שְׁנִייָה שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַפֶּרְסָאוֹת שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים אָֽמְרוּ לוֹ לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בְּנוֹת שׁוּחַ.
Traduction
Pour les figues blanches, l’année de repos peut se trouver fixée dans la 2e année de leur production, parce que leurs bourgeons ne mûrissent qu’au bout de trois année de plantations (soit 2 récoltes en 6 ans). Pour les Persées (143)La Persea (Pline, Hist. Natur., 11, 13) fait éclore une seconde fois des bourgeons, lorsque les 1ers fruits sont à peine mûrs., dit R. Juda, les produits de la 8e année sont interdits au même titre que ceux de la 7e, parce qu’elles produisent presque simultanément (ou successivement) des fruits pour 2 ans. Ce déplacement d’année, lui fut-il répliqué, n’a lieu que pour les figues blanches (non pour les Persées).
Pnei Moshe non traduit
מתני' בנוח שוח. הן תאנים לבנות ואינן נגמרות אלא לאחר ג' שנים:
שביעית שלהן שניה. שנה שניה של שני שבוע לפי שהחונטים בשביעית אינן נגמרין עד שנה שניה משמטה שלאחריה שהיא שלישית להחניטה ואז נוהג בהן דין שביעית דבאילן בתר חנטה אזלינן:
הפרסאות. מין תאנים שהן נגמרות לשתי שנים לפיכך שביעית שלהן מוצאי שביעית שהיא שמינית ואין הלכה כר' יהודה:
הלכה: בְּנוֹת שׁוּחַ כו'. מַהוּ בְּנוֹת שׁוּחַ פֵּיטֵירִיָּה. מַה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה הֵן עוֹשׂוֹת אוֹ אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה הֵן עוֹשׂוֹת אֶלָּא שֶׁאֵין פֵּירוֹתֶיהָ מְגַמְּרִין אֶלָּא לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים. כֵּיצַד הוּא יוֹדֵעַ. רִבִּי יוֹנָה אָמַר מִשֶּׁיְּקַשֵּׁר עָלָיו חוּט. תַּנֵּי שְׁמוּאֵל תּוֹחֵב בָּהֶן קִיסְמִין.
Traduction
On nomme figues blanches celles qui ressemblent à certaines dattes (patetarum) (144)Pour ce terme, voir babli, (Avoda Zara 14a). Serait-ce analogue à l'arabe pour fungus, champignon?. -Est-ce que ces produits poussent chaque année (sauf qu’ils restent à l’arbre jusqu’à l’achèvement de la maturité), ou est-ce qu’ils ne poussent qu’une fois en trois années? -Ils poussent chaque année, seulement leur parfaite maturité n’a lieu qu’au bout de 3 ans. -Comment agit-on alors pour reconnaître les fruits nés la 7e année? -R. Yona dit que l’on y attache un fil; selon Samuel (qui craint que le fil se brise), on y enfonce des parcelles de bois comme signes distinctifs.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו בנות שוח פיטיריה. כך היו קוראין לתאני חיוורתא:
מה. האי דקתני שהן עישות לג' שנים אם בכל שנה ושנה הן עושות אלא שאין נגמרין עד לאחר ג' שנים מזמן חנטתן או אחת לג' שנים הן עושות וטעמא דשביעית שלהן שנייה משום דכשנטען קודם שביעית חלה שביעית עליהן לשנה שיעשו ופשיט לה דבכל שנה ושנה הן עושות וכו' ואותן שחנטו בשביעית נגמרין בשניה לפיכך נוהג בהם דין שביעית דבתר חנטה אזלינן:
כיצד הוא יודע. אם בכל שנה ושנה הן עושות כיצד הוא יודע להבחין ביניהן:
משיקשור עליו החוט. על אלו שרואה שחונטין הן בשביעית קושר החוט עליהן להכירן אח''כ:
תני שמואל. דבלאו הכי יכול הוא לידע שתוחב בהן קסמין וכשרואה שהן רכין נגמרין הן ובידוע שחנטו בג' שנים מקודם:
תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִילָן שֶׁחָנַט קוֹדֶם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר. לְאַחַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט מִתְעַשֵּׂר לָבֹא. תַּנֵּי אָמַר רִבִּי נְחֶמְיָה בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּאִילָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה שְׁתֵּי גְרָנוֹת בַּשָּׁנָה. אֲבָל בְּאִילָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה גוֹרֶן אֶחָד בַּשָּׁנָה כְּגוֹן זֵיתִים וּתְמָרִים וְחָרוּבִין אַף עַל פִּי שֶׁחָֽנְטוּ קוֹדֶם לַזְּמָן הַזֶּה הֲרֵי הֶן כִּלְעָתִיד לָבוֹא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן נָהֲגוּ בְחָרוּבִין כְּרִבִּי נְחֶמְיָה. מוֹתִיב רִבִּי שִׁמְעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְהָא תַנִּינָן בְּנוֹת שׁוּחַ שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן שְׁנִייָה שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. עַל דַּעְתָּךְ מַה שֶׁעָשׂוּ בַשְּׁבִיעִית יְהוּ שְׁבִיעִית וְהוּא מְקַבֵּל מִינֵיהּ. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהָנָא וְתַמְיָה אֲנָא אֵיךְ הֲוָה מוֹתִיב רִבִּי שִׁמְעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְהוּא מְקַבֵּל מִינֵיהּ. וִיתִיבִינֵיהּ אֲנָא אָמַר חָרוּבִין וְאַתְּ אָמַר בְּנוֹת שׁוּחַ. אֲנָא אָמַר מִנְהָג וְאַתְּ אָמַר הֲלָכָה. אֲנָא אָמַר רִבִּי נְחֶמְיָה וְאַתְּ אָמַר רַבָּנִין. אֶלָּא הִיא חָרוּבִין הִיא בְּנוֹת שׁוּחַ. הִיא מִנְהָג הִיא הֲלָכָה. הִיא רִבִּי נְחֶמְיָה הִיא רַבָּנִין.
Traduction
On a enseigné (145)Voir Babli, (Rosh Hashana 15b).: selon R. Simon ben Gamliel, lorsqu’un arbre fleurit avant le 15 du mois de Shevat (date de nouvel-an pour les arbres), on règle la dîme d’après l’année écoulée; s’il fleurit au contraire après cette date, on se dirige, pour le prélèvement de la dîme d’après l’année courante. Toutefois, dit R. Nehemia, cette règle n’est applicable qu’à la condition que l’arbre fournisse deux récoltes par an; mais lorsqu’il n’en fournit qu’une par an, comme c’est le cas pour les olives, les dattes et les caroubes, eussent-ils même fleuri avant cette date, on les considère, comme étant de l’année courante pour le prélèvement de la dîme future. R. Yohanan dit que, pour les caroubiers, on a pris l’habitude d’adopter comme règle l’avis de R. Nehémie. -Mais, objecta R. Simon en présence de R. Yohanan, la Mishna ne dit-elle pas que, pour les figues blanches, l’année de repos peut se trouver fixée dans la 2e année de leur production, parce que leurs bourgeons ne mûrissent qu’au bout de 3 années de plantation? Or, comment d’après toi, admet-on que celles qui ont fleuri seulement en cette 7e année sont considérées comme des produits de cette année? (Ne faut-il pas exiger au moins un tiers de croissance)? -R. Yohanan, se rangeant à cette opinion, l’a admise. -Je m’étonne, dit R. Aboun bar Cahana, de ce que R. Simon a pu présenter une telle objection devant R. Yohanan et comment il se fait que ce dernier l’ait accueillie; or, la comparaison n’est pas possible, car je parle de caroubier, (dont la dîme n’est prescrite que par les rabbins), et l’autre parle de figues blanches; moi je parle d’un usage, et lui d’une règle fixe; moi, je parle d’après R. Néhémie, lui d’après les rabbins. Donc, point de distinction à établir entre caroubiers et figues blanches, ou l’usage et la loi, ou R. Néhémie et les rabbins: c’est tout un (la dîme est la même).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא (פ''ד) והתם לא גריס לרשב''ג ברישא אלא סתמא דברייתא היא:
אילן שחנט קודם ט''ו בשבט. שהוא ר''ה לאילנות מתעשר לשעבר לפי השנה שעברה ואם לאחר ט''ו בשבע מתעשר לפי שנה הבאה:
באילן שהוא עושה שתי גרנות בשנה. שאין פירותיו נגמרין כאחת ומתלקט פעמים בשנה כגון תאנים:
אבל באילן שהוא עושה גורן אחד. שפירותיו נלקטין כאחד בתר לקיטה אזלינן אפי' חנט קודם ט''ו בשבט מתעשר לפי שנה הבאה:
מותיב רבי שמעון. בן לקיש:
והא תנינן בנות שוח וכו'. ועל דעתך דנהגו כר' נחמיה מה שעשו בשביעית יהו שביעית כלומר דוקא אלו שעשו ונגמרו בשביעית יהא שביעית חלה עליהן דהא אמרת בתר לקיטה אזלינן אבל אלו שעשו ונגמרו בשניה אמאי יהא שביעית חלה עליהן אלא לאו ש''מ בתר חנטה אזלינן:
והוא מקבל מניה. וקבלה ר' יוחנן לאותה תשובה ממנו בתמיה וכדקמתמה ר' בון לקמיה:
ותמיה אנא. איך היה מקבל ממנו לקושיא זו:
ויתיביניה. ומפני מה לא השיבו אנא אמר בחרובין נהגו כר''נ ואת מקשית לי מבנות שוח ואנא אמינא מנהג ואת מייתית לה מהלכה ועוד אמינא אנא מר' נחמיה ואת מקשית לי מסתם מתני' דאתיא כרבנן:
אלא היא חרובין וכו'. מסקנת התמיה דר' בון היא כלומר אלא היכי ס''ד דהמקשה דהיא חרובין היא בנות שוח וכו'. דמותיב מבנות שוח על האי דחרובין ודהלכה על המנהג ומסברת רבנן דפליגי על הא דר' נחמיה וכי היינו הך הוא:
אָמַר רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא הַמֵּת בְּשֶׁבַע שְׁנֵי גוֹג אֵין לוֹ חֶלֶק לְעָתִיד לָבוֹא סִימָנָא דְּאָכַל פְּרֹטָּגַּמִּיָּא אֲכִיל מַשְׁתּוּתָא. שָׁמַע רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר וְיֵאוּת עַד כְּדוֹן אִית תְּתוּבָה לְעָֽלְמָא דְּאָתֵי. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי עֲתִידִין הֵן חֲבֵירִין לְהִתְיַגֵּעַ מִבָּתֵּי 13a כְּנֵסִיּוֹת לְבָתַּי מִדְרָשׁוֹת מַה טַעֲמָא יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יִרְאֶה אֵל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן עַד יִרְאֶה אֵל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן.
Traduction
R. Yona dit au nom de R. Hama bar Hanina: celui qui meurt dans les 7 années du règne de Gog (précurseur douloureux du Messie) n’aura pas de part à la vie future; cela ressemble à un commerçant qui consommerait sa marchandise avant d’arriver à destination (de même ce mort n’a pas conservé, en prenant sa part des douleurs, de quoi atteindre la vie future). R. Yossé, en l’entendant, s’écria: est-il possible de s’exprimer ainsi! Au contraire, ce mort ressuscitera à la vie future, puisque R. Yona a dit au nom de R. Hiya bar Ashé: à l’avenir, les compagnons d’étude s’efforceront d’aller à la synagogue aux réunions scolaires (139)Voir Babli, (Berakhot 64a) (1, p. 506)., selon ces mots: ils iront d’un camp à l’autre; il verra Dieu à Sion (Ps 84, 8).
Pnei Moshe non traduit
המת בשבע שני גוג אין לו חלק לע''ל. לפי שבאותו הזמן יהיה בהלה גדולה ורב היגיעה והטרחא כדכתיב אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל ואותן שבע שנים דכתיב ויצאו יושבי ערי ישראל ובערו והשיקו וגו' ובערו בהם אש שבע שנים הן הן הכנה למתן שכרן של צדיקין לעתיד לבוא לפי היגיעה שיהיה להן בשבע שנים הללו וזהו דמסיים ואמר:
סימנא דאבל בבי''ת גרסי'. מי שהוא מוביל. ומביא פרטגמיא אכיל משתותא. פרוטגמיא. מלה לעז יוונית היא על מיני מגדים ופירות שדרך להביא לבחור הנושא בתולה וזהו הסימן מי שמביא הפרוטגמיא הוא מזומן לאכול שם בסעודת המשתה והוא כעין שושבינות הנשנה בפ''ט דב''ב ואף כאן מי שיטריח עצמו ויהיה לו היגיעה זה הוא מזומן לחלק לע''ל:
ויאות עד כאן אית תתובה לעלמא דאתי. כל מר שהוטב לו לר' יוסי זה ואמר עד כאן שמענו שיש מנוחה בלא יגיעה לעתיד לבא שהרי אמר כל המתיגע באותן שבע שנים זה הוא זוכה לחלק לעתיד לבא אם כן יהא מנוחת ישיבה לעתיד לבא:
עתידין הן חבירין להתייגע וכו'. כלומר אף שאמרנו שלעתיד יהיה הכל במנוחה יגיעה זו יהיה להם לתלמידי חכמים שילכו מבתי כנסיות לבתי מדרשות וזה יהיה להם לנחת שמתוך כך יזכו להתראות אל אלהים כדכתיב ילכו מחיל אל חיל ואז יראה וגו':
רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָֽמְרִין קְטַנֵּי גוֹיִם וְחַייְלוֹתָיו שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר לֹא חַייִן וְלֹא נְדוֹנִין וַעֲלֵיהֶן הוּא אוֹמֵר וְיָֽשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ. מֵאֵימָתַי קְטַנֵּי יִשְׂרָאֵל חַייִן רִבִּי חִייָא רוֹבָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי חַד אָמַר מִשֶּׁיִּוָוֽלְדוּ. וְחַד אָמַר מִשֶּׁיְּדַבְּרוּ. מָאן דְּאָמַר מִשֶּׁיִּוָוֽלְדוּ יָבוֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה. וּמָאן דְּאָמַר מִשֶּׁיְּדַבְּרוּ זֶרַע יַעַבְדֶּנּוּ יְסוּפָּר לַי֨י לַדּוֹר. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר מִשֶּׁהוּא יוֹדֵעַ לַעֲנוֹת אָמַן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מַה טַעֲמָא פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבוֹא גוֹי צַדִּיק שׁוֹמֵר אֱמוּנִים. תַּמָּן אָֽמְרִין מִשֶׁיִּמּוֹלוּ נָשָׂאתִי אֵימֶיךָ אָפוּנָה. וְרַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין מִשֶּׁיִּוָּֽלְדוּ וּלְצִיּוֹן יֹאמַר אִישׁ אִישׁ יוּלָּד בָּהּ וְהוּא יְכוֹנְנֶיהָ עֶלְיוֹן. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר אֲפִילוּ נְפָלִים מַה טַעֲמָא וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב. וּנְצִירֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב.
Traduction
Les rabbins de Césarée disent: les petits enfants des païens et les armées de Nabuchodonosor ne revivront pas et ne seront pas jugés (140)''Comp. Même série, Berakhot 9, 2 (1, p. 158); babli, (Sanhedrin 110b).''; c’est pour eux qu’il a été dit (Jr 51, 57) ils dormiront d’un sommeil éternel et ne se réveilleront pas. @A partir de quand les petits enfants Israélites seront-ils considérés comme vivants (pour la résurrection)? R. Hiya Rouba et R. Simon bar Rabbi diffèrent d’avis à ce sujet: d’après l’un, c’est à partir de leur naissance; d’après l’autre, c’est depuis le moment où ils commencent à parler. Le premier avis est basé sur ces mots (Ps 22, 32): ils viendront et raconteront sa justice au peuple qui vient de naître, car c’est lui qui l’a fait. Le second avis est fondé sur ces mots (ibid. 31): Ma postérité le servira; il en sera parlé devant Dieu au devant des générations (la vie future). Selon R. Meir, ces enfants vivent réellement à partir du moment où ils savent répondre amen aux prières dites à la synagogue, selon ces mots (1S 26, 2): ouvrez les portes et laissez entrer un peuple juste qui garde sa foi (141)Allusion au mot Amen, qui signifie: vérité et foi.! Selon les uns (à Babylone), c’est à partir du moment de la circoncision, d’après ces mots: je supporterai tes terreurs (préceptes terribles), je serai troublé (Ps 88, 16). Selon les rabbins d’ici (Palestine), c’est depuis le moment de la naissance, conformément à ces mots (Ps 88, 5); De Sion il sera dit: un tel et tel y est né, et lui le Très-Haut l’a fondée. Enfin R. Eléazar dit que même les avortons auront part à la résurrection, selon ce verset (Is 49, 6): de ramener ceux d’Israël qui ont été conservés; or, ce dernier terme, a ici le sens de souche, ou postérité (142)Le dit terme a ce sens dans (Is 11, 1). Cette fin a été complétée par le Dr Frankel, dans son Mabo Yerouschalmi, à ce passage..
Pnei Moshe non traduit
קטני עכו''ם. שלא היה בהן כח לעשות רעה לישראל וכן שאר חיילותיו של נבוכדנצר אותן שלא פשטו ידיהן בזבול כדאמרינן לעיל בברכות פ' הרואה (בהלכה א') והן הן לא חיין ולא נידונין אבל אותן שפשטו ידיהן בזבול אין להן תקנה כדאמר התם ואיידי דאיירי בלעתיד לבא מייתי לה הכא:
מאימתי קטני ישראל חיין. לע''ל:
יסופר. משעה שיכול לספר:
שומר אמונים. שאומרים אמנים:
נשאתי אימך. אימת מצות מילה שקבלנו לשמך:
אפילו נפלים. חיין לע''ל דכתיב ונצורי קרי ונצירי משעת יצירה של ישראל זוכין הן להשיב:
הדרן עלך בראשונה
Shvi'ite
Daf 13b
משנה: הַטּוֹמֵן אֶת הַלּוּף בַּשְּׁבִיעִית רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לֹא יִפְחוֹת מִסְּאָתַיִם עַד גּוֹבַהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא יִפְחוֹת מֵאַרְבָּעַת קַבִּין עַד גּוֹבַהּ טֶפַח וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו וְטוֹמְנוֹ בִּמְקוֹם דְּרִיסַת הָאָדָם. לוּף שֶׁעָֽבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם לָֽקְטוּ הָעֲנִייִם אֶת עָלָיו לָֽקְטוּ וְאִם לָאו יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן עִם הָעֲנִייִם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אִם לָֽקְטוּ הָעֲנִייִם אֶת עָלָיו לָֽקְטוּ וְאִם לָאו אֵין לָעֲנִייִם עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן. לוּף שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִּכְנַס לַשְּׁבִיעִית. וְכֵן בְּצָלִים הַקַּיְצוֹנִים וְכֵן פּוּאָה שֶׁל עִידִית בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים עוֹקְרִין אוֹתָן בְּמַאֲרוּפוֹת שֶׁל עֵץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בְּקַרְדּוּמוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת. וּמוֹדִין בְּפוּאָה שֶׁל צְלָעוֹת שֶׁעוֹקְרִין אוֹתָן בְּקַרְדּוּמוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת. מֵּאֵימָתַי מוּתָּר אָדָם לִיקַּח לוּף בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִיַּד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מִשֶּׁיִּרְבֶּה הֶחָדָשׁ.
Traduction
Si, la 7e année, on veut enfouir de l’ail sous terre, il faut, dit R. Meir, ne pas en réserver moins de 2 saas (ce qui, évidemment, n’est pas une semaille), le tas (non dispersé) devra avoir au moins 3 palmes de hauteur et être recouvert d’un palme de terre. Selon les autres sages, il faut au moins une quantité de 4 cabs, que la couche ait une hauteur d’un palme, et qu’il y ait, par dessus, une couche de terre, d’un palme; de plus, il faut l’enfouir aux endroits où les hommes marchent (où cela ne peut pas pousser; ainsi l’on évite tout soupçon de culture). Si de l’ail (147)Planté avec l'année consacrée au repos, mais qui a continué pendant ce temps à rester en terre et à croître. a été conservé au-delà de la 7e année jusque dans la 8e et que – dit R. Eliezer -les pauvres en ont cueilli les feuilles (148)Qui en émergent sur le sol., c’est bien (et il ne leur est plus rien dû; sans quoi, il eût fallu brûler les feuilles, non les têtes); s’ils ne les ont pas cueillies, on compte avec les pauvres (qui seuls peuvent alors les consommer, et on leur en remet le montant). Selon R. Josué, si les pauvres ont cueilli les feuilles, c’est bien; sinon, ils n’ont droit à aucun compte (cette part ne leur est pas due (149)Elle est à tous. Voir, 9, 8.). De l’ail mûr, qui est de la 6e année (154)Amplement arrivé à la maturité en temps opportun. et que l’on a laissé en terre jusque dans la 7e, ou des oignons d’été (155)On les appelle ainsi à cause de leur dureté., ou la garance de terre grasse, ne peuvent être détachés, selon l’école de Shammaï, qu’avec des crocs en bois; selon celle de Hillel, on peut même employer des haches en métal (cette différence suffit, afin de ne rien détériorer). Toutefois, les premiers reconnaissent que pour la garance latérale (156)Elle croît sur des rocs ou des côteaux. ou anguleuse (rubia acaliculata), on l’arrache avec des haches de métal. A partir de quand est-il permis d’acheter de l’ail après la 7e année? Immédiatement après, dit R. Juda (157)Parce que, selon le 4, sa constitution diffère de celle des autres plantes herbacées.; selon les autres sages, lorsque les nouveaux produits atteignent une grande quantité (158)Vers Pâques, comme les autres produits du même genre..
Pnei Moshe non traduit
מתני' הטומן את הלוף בשביעית. לוף הוא מין ממיני הבצלים ודרך להטמין אותו בארץ ולא יטמין בשביעית דבר מועט שנראה כזורע:
לא יפחות מסאתים. שיעשה חפירה אחת המחזקת סאתים שהן י''ב קבין ובגובה ג''ט וטפח עפר על גביו לכסות אותו:
וחכמים אומרים וכו'. וטומנו במקום דריסת האדם. כדי שלא יצמח והלכה כחכמים:
מתני' לוף שעברה עליו שביעי'. ונכנס לשמינית והוא נזרע קודם שביעית והפרי שלו גדל תחת הארץ והעלין נראין על הארץ ויש להן ביעור כדתנן לקמן (בפ''ז) דכל מאכל אדם ומאכל בהמה שאינו מתקיים בארץ יש להן ביעור ולדמיהן ביעור:
ר''א אומר אם לקטו העניים את עליו לקטו. כלומר אם לקטו העלין בשביעית מה שלקטו לקטו ואם לאו וגדלו עוד העלין ביותר בשמינית יעשה חשבון עם העניים דמה שגדלו בשביעית הוא שלהן וכדמפרש בגמרא דאם נתקיימו בארץ ג' שנים אחר השביעית יתן להם הרובע שהיא של שנת השביעי' ואם שתי שנים יתן להן השליש ואם שנה אחת יתן להם מחצה משום דר''א ס''ל כר' יהודה לקמן (בפ''ט) דעניים אוכלין פירות שביעית אחר זמן הביעור אבל לא העשירים ור' יהושע ס''ל כר' יוסי שם אחד העניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור ולפיכך אין לעניים עליו חשבון:
מתני' לוף של ערב שביעית. שנגמר בערב שביעית ונכנס לשביעית ולא נשאר אלא לחפור ולעקרו:
וכן בצלים הקיצונים. שהן מיוחדות לקיץ מפני שהם יבישות והן של ערב שביעית:
וכן פואה. מין צבע אדום רויי''א בלע''ז:
של עידית. היא הפואה הטובה:
בש''א עוקרין אותו במארופות של עץ. דבעי שינוי והלכך יחפור אחריהן במארופות והן כלי עץ שהן עשוין לחפור בהן אבל לא בשל ברזל שלא יהא נראה בחופר לעבודת הארץ:
ובה''א אף בקרדומות של מתכות. ואין בזה משום עבודת הארץ:
ומודים בפואה של צלעות. שהיא פואה שיש לה צלעות בעומק הארץ ואי אפשר לעקור אותה בכלי עץ אלא בכלי ברזל:
מתני' ר' יהודה אומר מיד. ולא חיישינן שמא של שביעית הוא והא דתנן לקמן (בפ''ו) גבי ירק דמשעשה כיוצא בו במוצאי שביעית אז הוא דמותר ליקח ולא פליג ר' יודה מפרש טעמיה בגמרא משום דגזרו על הלוף ולא גזרו על הירק וה''פ דר' יהודה לשיטתיה הוא דאזיל כדאמרינן לעיל (בהלכה ג') גבי לוף שעברה עליו שביעית אתיא דר' יהודה כר' אליעזר וכלומר דתרוייהו בחדא שיטתא קיימי כמו דר' יהודה ס''ל לקמן (בפ''ט) דעניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים ה''נ ס''ל לר''א והלכך קאמר דאם לקטו עניים את עליו מה שגדלו בשביעית לקטו ואם לאו וגדלו עוד העלים ביותר בשמינית יעשה חשבון עם העניים דמה שגדלו בשביעית הרי הוא של עניים וכמו דס''ל לר''א בלוף ס''ל נמי לר' יהודה והיינו דקאמר אתייא דר' יודה כר' אליעזר דכל חד ס''ל למאי דס''ל לאידך וזהו דקאמר הכא גזרו על הלוף ולא גזרו על הירק משום דלא אשכחן דאמרו כן אלא בלוף בלבד אבל לא בשאר ירק אלא דבירק כ''ע מודים דאם עברה עליו שביעית ונכנס לשמינית דאין עליו דין שביעית כלל דאזלינן ביה בתר לקיטה בין לענין מעשרות בין לענין שביעית והלכך גבי ירק אמרינן נמי דמה שהוא של ערב שביעית מניחו כך בארץ עד לאחר השביעית כדי להשביחו שהרי במוצאי שביעית יכול הוא ללקטו ולאוכלו אלא דחוששין אנו שמא זה חשוד על השביעית ועקרו בשביעית עצמה ולפיכך אסור ליקח מהן ירק במוצאי שביעית עד שיעשה כיוצא בו דשמא זה משביעית הוא ואסור משום ספיחי שביעית אבל גבי לוף מכיון דגזרו עליו אף אם נכנס לשמינית שלא יהנה הבעה''ב ממה שגדל בשביעית אמרינן דמסתמא עוקר הוא אותו מערב שביעית ואינו מניחו בארץ עד לאחר שביעית שהרי הוא מפסיד מה שיתגדל בשביעית שצריך ליתן זה לעניים ואם נגמר הוא לגמרי לפני שביעית עוקרו או בערב שביעית או בשביעית עצמה דג''כ מותר לעקרו כדתנן במתני' דלעיל ולב''ה דהלכתא כוותייהו מותר לעקרו אפי' בלא שינוי ובקרדומות של מתכות כדרך שעוקרין אותו בשאר השנים ולפיכך ליכא חששא גבי לוף כלל וזהו טעמיה דר' יהודה דמתיר ליקחו במוצאי שביעית מיד והיינו דפריך עלה בגמ' מעתה אפי' בשביעית יהא מותר ומשני לה כדמפרשינן בגמ':
משירבה החדש ובגמרא מייתי עלה מהתוספתא עובדא דר' יהודא אצל ר' טרפון מיהו סתם משירבה החדש מעשה שנתרבה מהחדש של שמינית יהיה באיזה זמן שיהיה ולאפוקי מקודם שיתרבה החדש והלכה כחכמים:
הלכה: הַטּוֹמֵן אֶת הַלּוּף. עַד כְּדוֹן לוּף בְּצָלִים. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הִיא לוּף הִיא בְּצָלִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה מִסְתַּבְּרָא בִבְצָלִים אֲפִילוּ פָּחוֹת מִכֵּן מוּתָּר דְּאִינֻּן שָׁפִין.
Traduction
La Mishna indique la règle à suivre pour l’ail. -Mais quelle est-elle pour les oignons? -C’est la même, répondit R. Yona, pour l’un et l’autre. Il me semble, dit R. Yossa, que pour les oignons c’est permis même en réservant une plus petite quantité, parce qu’ils sont plus rares spanh et serrés.
Pnei Moshe non traduit
גמ' עד כדון שמענו לוף בצלים מהו. שדרך ג''כ להטמין אותן וכמה שיעורן:
א''ר יונה היא לוף היא בצלים. וחדא דינא ושיעורא אית להו:
דאינון שפין. מל' נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה (בב''ק פ''ז) כלומר שהן נישופין מיד שם כשדורסין עליהן ונשחתין והלכך אפי' בפחות מכאן מותר:
תַּמָּן אָֽמְרִין אִילָן שֶׁחָנַט קוֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלְּעוֹלָם מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלְּעוֹלָם מִתְעַשֵּׂר לָבֹא. הָתִיב רִבִּי יוּדָן בַּר פְּדָיָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה הֲרֵי חֲרוּבִין הֲרֵי הֵן חוֹנְטִין קוֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל עוֹלָם וְהֵן מִתְעַשְּׂרִין לָבֹא. וְלָא שְׁמִיעַ דְּאָמַר רִבִּי חִינְנָא בַּר פַּפָּא 13b חָרוּבִין שִׁלְשׁוּלָן הוּא חֲנָטָן.
Traduction
On a enseigné là (à Babylone): lorsqu’un arbre a fleuri avant le nouvel-an religieux (1er Tishri), on prélève la dîme telle qu’elle était due dans l’année écoulée; lorsqu’il fleurit après cette date, on prélève la dîme d’après l’année courante. -Mais, objecta R. Judan bar Padia en présence de R. Yona, comment se fait-il que les caroubiers qui fleurissent avant le nouvel-an religieux (1er Tishri) sont rédimés d’après l’année écoulée? -C’est qu’il n’avait pas entendu l’explication de R. Hinena bar Pappa, exprimée ci-dessus (4, 9), que pour les caroubiers le balancement des branches équivaut à l’époque de leur floraison.
Pnei Moshe non traduit
תמן. בבבל:
אמרין. דהא דאזלינן באילן בתר חנטה היינו בשנה של עולם הדבר תלוי שהוא אחד בתשרי ואם חנט קודם אחד בתשרי מתעשר לשעבר וכו':
הרי חרובין. שהן חונטין קודם אחד בתשרי ואפ''ה אמרינן דמתעשרין לפי שנה הבאה שהיא שנת לקיטתן:
ולא שמיע. וכי לא שמיע ליה לר' יודן בר פדיא הא דא''ר חיננא בר פפא לעיל בסוף הפרק דחרובין שלשולן היא חנטן ואין דרכן שישלשלו אלא עד אחר א' בתשרי:
אָמַר רִבִּי יַסָּא הֵבִיא שְׁלִישׁ קוֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל עוֹלָם מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל עוֹלָם מִתְעַשֵּׂר לָבֹא. הָתִיב רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יַסָּא פְּעָמִים שֶׁהַשָּׁנִים מַאֲפִילוֹת וּתְמָרִים מַטִּילוֹת שְׂאוֹר לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל עוֹלָם וְהֵן מִתְעַשְּׂרוֹת לְשֶׁעָבַר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לֹא מִן דַּעְתֵּיהּ הֲוָה רִבִּי יַסָּא אָמַר הָדָא מִילְתָא אֶלָּא מִן הָדָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יַעֲקֹב בֶּר אָחָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא הֵבִיא שְׁלִישׁ קוֹדֶם לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר. לְאַחַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט מִתְעַשֵּׂר לָבֹא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְיֵאוּת הֲרֵי אֶתְרוֹג עֲקָרָתָהּ חֲנָטוֹ לֹא עֲקָרָתָהּ שְׁנָתוֹ וְכָאן עֲקָרָתָהּ שְׁנָתוֹ לֹא עֲקָרָתָהּ חֲנָטוֹ.
Traduction
R. Yossa dit: si la croissance a atteint le tiers de la production avant le nouvel-an religieux (Tishri), on la rédime d’après l’année écoulée; au cas contraire, on se règle d’après l’année présente. -Mais, objecta R. Zeira à R. Yassa, il arrive parfois qu’en certaines années dont les produits sont tardifs, ces dattes se fendillent comme du levain après le nouvel-an religieux (146)Comp. Mishna Maaserot 1, 2., et pourtant la dîme est prélevée pour l’année écoulée? -En effet, répondit R. Zeira, ce n’est pas en son propre nom que R. Yassa s’était exprimé; ce qu’il avait énoncé était dit au nom de R. Yohanan ou de R. Simon ben Lakish. D’autre part, R. Jacob ben Aha dit au nom de Samuel bar Abba: si la croissance est arrivée au tiers avant le 15 ab (nouvel-an des arbres), on prélève la dîme d’après l’année écoulée; au cas contraire, on rédimera d’après l’année courante. R. Zeira ajoute: R. Yossa a bien fait de préciser les 2 fixations d’années (agricole et religieuse), car, par exemple pour le cédrat, la floraison est l’époque principale, et non l’année nouvelle; tandis qu’ici, où c’est l’inverse, le nouvel-an l’emporte aussi bien que l’instant de la floraison.
Pnei Moshe non traduit
א''ר יסא הביא שליש וכו'. אשאר אילנות קאמר וס''ל דאחר שנה שהביאו שליש אזלינן. התיב ר' זעירא. לפני ר' יוסי הרי תמרים שלפעמים בשנים מאפילות אינן מטילות שאור עד לאחר א' בתשרי. כלומר שלא נראו בהן הסדקין כמו בשאור כדתנן (בפ''ק דמעשרות) לענין עונת המעשר התמרים משיטילו שאור וכל זמן שלא הטילו שאור מסתמא לא נגמר שליש בישולן ואפ''ה הן מתעשרות לשעבר והיאך אמרת דאחר שליש אזלינן ואחר שנה של עולם וא''כ בשנים מאפילות לא יהו מתעשרין אלא לפי שנה הבאה:
א''ר זעירא. כלומר הדר א''ר זעירא דלא מן דעתיה הוה ר' יסא אמר הדא מילתא אלא מן הדא דר' יוחנן דלעיל דאמר נהגו בחרובין כר' נחמיה ומשמע בחרובין בלחוד הוא דנהגו כותיה דמתעשרין להבא אבל זתים ותמרים דקא''ר נחמיה לא נהגו כותיה אלא מתעשרין הן לשעבר ולמד ר' יסא מזה דהיינו בהבאת שליש תליא מילתא ובתר שנה של עולם אזלינן כהאי דתמן אמרין והא דאקשי לי' משנים מאפילות בלא''ה לא קשה מידי דאה''נ בשנים מאפילות שאין מביאין שליש עד לאחר אחד בתשרי מתעשרות הן להבא:
דרשב''ל וכו'. מילתא באנפי נפשה היא כלומר והא דר''ל לא ס''ל דהולכין אחר שנה של עולם אלא אחר ט''ו בשבט שהוא ר''ה לאילנות ומיהו בתר הבאת שליש אזלינן:
א''ר זעירא ויאות הוא. דמסתברא דאזלינן בתר שליש שהרי אתרוג עקרתו חנטתו דלא אזלינן ביה בתר חנטה לענין מעשר כדתנן (בפ''ב דבכורים) דשוה לירק בדרך אחד שבשעת לקיטתו עישורו:
לא עקרתו שנתו. בתמיה כלו' וכי לא עקרתו שנתו דלא אחר שנה של עולם אנו הולכין בו אלא אחר ראש השנה לאילנות שהוא ט''ו בשבט אם כן וכאן נמי שעקרתו שנתו דאחר ט''ו בשבט אנו הולכין לא עקרתו חנטו בתמיה אלא דגם חנטה עקרינן ובתר הבאת שליש אזלינן וכמו באתרוג דעקרתו השנה והחנטה וה''נ כן אלא דבאתרוג מתעשר אחר שנת הלקיטה כירק משום דגדל על כל מים כירק ובאילו שאין גדלין על כל מים אם עקרתה השנה דין הוא שתעקור גם החנטה:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא מַעַתָּה שְׁלִישׁ הָרִאשׁוֹן לְשֶׁעָבַר וּשְׁלִישׁ הַשֵּׁנִי לָבֹא. אָמַר לֵיהּ שְׁלִישׁ הָרִאשׁוֹן קָשֶׁה לָבוֹא מִכֵּיוָן שֶׁהוּא בָּא מִיַּד הוּא גָדֵל. אָמַר רִבִּי בָּא בְּאָרִיס אוּמָּן יְלִיף לָהּ רִבִּי זְעִירָא. שְׁמוּאָל אָמַר שִׁיתִּין יוֹמִין שִׁיתָה עָלֵיי שִׁיתָא יוֹמִין שִׁיתִין עָלֵיי. תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מֵהוֹצָאַת עָלִין וְעַד הַפַּגִּין חֲמִשִּׁים יוֹם מִן הַפַּגִּין וְעַד הַשִּׁיתִין הַנּוֹבְלוֹת חֲמִשִּׁים יוֹם מִן הַשִּׁיתִין הַנּוֹבְלוֹת וְעַד הַתְּאֵינִים חֲמִשִּׁים. רִבִּי אוֹמֵר כּוֹלְהֶן אַרְבָּעִים אַרְבָּעִים יוֹם. לָקַט תְּאֵינָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵימָתִי חָֽנְטָה אָמַר רִבִּי יוֹנָה מוֹנֶה מֵאָה יוֹמִין לְמַפְרֵעַ אִם חָל לְתוֹכָן חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט וְהוּא יוֹדֵעַ אֵימָתִי חָֽנְטָהֹ.
Traduction
R. Aboun bar Hiya a demandé en présence de R. Zeira: est-ce à dire, selon ceux qui se dirigent d’après la croissance du premier tiers, qu’il faudrait rédimer ce premier tiers selon l’année écoulée, dans laquelle il est né, et le reste selon l’année actuelle? -Il est inutile, répondit-on, d’établir des distinctions, car le premier tiers étant le plus long à surgir de terre, le reste vient aussitôt après, et fait partie de la même annuité. R. Aba dit que R. Zeira connaît cette règle de la croissance par les ouvriers fermiers. Il suffit de remarquer, dit Samuel, que dans les 60 premiers jours, il pousse à peine 6 feuilles, tandis que dans les six jours suivants, il poussera plus de 60 feuilles (telle est la progression). On a enseigné que R. Simon ben Gamliel dit: depuis le jour de la pousse des feuilles jusqu’à l’éclosion des bourgeons, il se passe 50 jours; depuis ce moment jusqu’à la naissance des figues hâtives, il y a une même durée; depuis ce moment jusqu’à la maturité des figues ordinaires, il y a aussi 50 jours. Selon Rabbi, chacune de ces périodes est de 40 jours. Si l’on ramasse une figue et que l’on veut savoir quand elle a fleuri (pour régler l’annuité de la dîme), on comptera cent jours en arrière, dit R. Yona, ou les 2 dernières périodes, et l’on verra bien si la date du 15 Shevat (nouvel-an d’arbres), y est comprise ou non (on saura ainsi si la floraison a été antérieure ou postérieure à cette date).
Pnei Moshe non traduit
מעתה. דאזלת בתר הבאת שליש נימא דשליש הראשון יהא מתעשר לשעבר ושליש השני כלומר מכאן ואילך יהא מתעשר להבא דבשלמא למ''ד בתר חנטה אזלינן לא שייך למיפרך כן דחנטת הפרי לאו כלום הוא לשנאמר דמה שחנט יהא מתעשר לשעבר דהא אכתי ליכא פרי כלל וכי אמרינן דאזלינן בתר חנטה ודאי כל גמר הפרי שדינן בתר שנת החנטה אבל כי אזלת בתר שליש שכבר נגמר שליש הראשון של הפרי אימא דאותו השליש הראשון בלבד יהא מתעשר לשעבר והשאר להבא:
א''ל. ר' זעירא לא היא דשליש הראשון קשה לבוא כלומר כל עיקר של עיכוב זמן גידול הפרי הוא עד הבאת שליש הראשון ומכיון שהוא בא מיד הוא גדל וממהר גמר בישולו ולפיכך הכל הולך אחר הבאת שליש הראשון דשוב אינו מתעכב גמר גידול הפרי אח''כ:
באריס אומן יליף לה ר' זעירא. כלומר כמו אם היה ר''ז אריס אומן כך הוא יליף למילתיה שבקי הוא בענין גידול הפירות כאריס אומן:
שיתין יומין שיתא עליי. כלומר בתחלה מתעכב האילן ששים יום עד שיוציא ששה עלין ממנו ומכאן ואילך בשיתא יומין יוצאין ממנו ששים עלין והרי זה כעין דהאי דר' זעירא:
תני. בתוספתא (פ''ד):
מהוצאות העלין ועד הפגין. עד שיהא ניכר חנטת הפרי כעין הפגין וכד''א התאנה חנטה פגיה מתעכב חמשים יום ובתאנה קאמר:
ועד השיתין הנובלות. כלומר שיתגדל כשיעור השיתין והן תאני' מדבריות והן נובלות מאליהן מתעכב ג''כ חמשים יום ועוד חמשים יום עד שיהו תאנים ממש:
לקט תאנה ואינו יודע אימתי חנטה באיזו שנה וכמ''ד בתר חנטה אזלינן:
מונה מאה יומין למפרע. כת''ק דמן הפגין ועד השיתין חמשים יום וכן עד התאנים ואם חל ט''ו בשבט של שנה זו לתוכן יודע אימתי היתה החנטה שחנט קודם ומתעשר לפי מעשרות של שנת החנטה:
אָֽמְרוּ לוֹ וַהֲרֵי עִמָּךְ בְּטִיבֵּרִיָּא וְהֵן עוֹשׂוֹת לְשָׁנָה אַחַת. אָמַר לָהֶן וַהֲרֵי עִמָּכֶם בְּצִיפּוֹרִין וְהֵן עוֹשׂוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים.
Traduction
Sur l’assertion de R. Juda dans la Mishna au sujet de la Persée, les rabbins répliquent qu’il y en a à Tibériade qui poussent chaque année. Par contre, répliqua R. Juda, on en voit à Sephoris qui poussent tous les 2 ans (votre exemple n’est pas concluant).
Pnei Moshe non traduit
אמרו לו והרי עמך בטבריא. שאתה שם ורואה אתה שהן עושות לשנה אחת מחניטתן עד גמר הפרי והיאך אתה סומך על מאה יום למפרע:
אמר להן והרי עמכם בצפורי והן מתעכבות לשתי שנים. אלא לא אמרנו כ''א בסתם תאנה שזמן גידולו מחניטתה ועד גמר הפרי מאה יום ואין מביאין ראיה ממקומות שמשתנין הן לפעמים כך ולפעמים כך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source